מאת: שוֹעִי

עידן,
אבוי לתלמיד חכם אשר כמוני, הרב עובדיה וחבריו הליטאיים היו מוציאים אותי מיד בּחוּץ ומכריזים 'זה עוין',..
על "אשליית האישיות הלכידה והרציפה" עומדת גם משנתו של לאקאן ומושג האיווי ובכל זאת, לא ברור לי היאך ניתן להגיע לידי איזו פעילות אקטיבית/הכרעה מוסרית אוטונומית באם האני אינו אלא אשלייתי בלבד או משתנה כל הזמן ואין בו כל רציפות כלשהי. איך ניתן לזהות סבל, עוולות, אי-צדק או את המושגים ההפכיים באם הכל אשלייתי לחלוטין. אני מקבל כי סובייקט אינו אובייקט וטוב לו לאדם שלא ידבר על אמיתות כוללות-כל,
אבל מה ניתן לומר אם גם הסובייקט אינו אלא משתנה דינמי חסר רציפות.
אגב, בפרשנותו של הרמח"ל לקבלה הלוריאנית ישנה בחינה לפיה התבוננותו של הסובייקט על העולם הינה דינאמית כל העת. המקובל אינו חווה את מושאי התבוננותו מתוך קביעות אלאא מתוך דינמיות המתחדשת ומשתנה כל הזמן. אבל בכל זאת ישנו סובייקט ("אני").
בשורה התחתונה: איני מצליח להבין כיצד הויתור על 'תפישת האני' מועילה לו לאדם (אני יכול להבים פרקטיקות רוחניות (סופיות והודיות) שתכליתן התנתקות מן ה- Self, אבל איני מבין מה מועילה הטענה לפיה אין Self לכתחילה.